יש לידות שנגמרות בדמעות של כאב וצער: מאות תביעות על מקרי רשלנות רפואית הוגשו בשנים

התינוק של יוסי חיוט היה יכול להיות כיום בן ארבעה חודשים, לחייך לאמו ולאביו ולגרום להם אושר גדול. אבל משהו השתבש בדרך. התינוק נולד מת.

"אני כועס, אבל זה לא יחזיר את הילד. אני לא רופא ולא מבין בזה, אבל שמישהו יסביר לי, למה חיכו עשרים שעות לפני שהכניסו את אשתי לחדר הניתוח"? אומר חיוט (32), עובד בחברת מחשבים. הוא ואשתו (המבקשת לא לחשוף את שמה) הגיעו לבית החולים במרכז הארץ בשבוע ה40- להריון, עם חשד למיעוט מי שפיר. הם מעידים כי עברו את כל הבדיקות, ידעו שההריון תקין, וציפו בכליון עיניים להולדת בנם הראשון. דבר לא הכין אותם לקראת האירוע הנורא שהתרחש בחודש יולי השנה.

בעודם מנסים להתאושש מהכאב, הם בטוחים שאת הטרגדיה הזו היה ניתן למנוע. "שלחו אותנו לבית החולים (מאחר שטרם הוגשה תביעה משפטית, אנו מנועים מציון שמו של בית החולים, א"ע), הכניסו את אשתי לחדר לידה, נתנו זירוז.

אשתי הרגישה לא טוב, הקיאה ואיבדה הרבה נוזלים. וכל הזמן הזה אמרו לנו שהכל בסדר, שזה קורה כל הזמן. רק כשהתחלפה משמרת אחר הצהריים, אחד הרופאים זיהה בעיה עם המוניטור. החליפו מכשיר כמה פעמים, עד שהתברר שהבעיה לא במכשיר, אלא בעובר.

"הוציאו אותי החוצה ואמרו שיקראו לי עוד מעט. אבל הזמן חלף, ושום דבר לא קרה. עד שנכנסתי ללא רשות לחדר הניתוח, ושם אמרה לי האחות הראשית שיש סיבוך בלידה" יוסי נאנח בצער. "בצד ראיתי כמה אחיות עומדות ובוכות. הבנתי שאיבדתי את התינוק. "היום אני חושב שהיינו צריכים לבקש שמישהו בכיר יותר יבדוק אותה ושיתן את הדעת. להורים צעירים שממתינים ללידה אני אומר שאם רואים את סימן המצוקה הכי קטן שיש להיות יותר מעורבים, לבקש, אפילו לצעוק אם צריך."

לכאורה נדמה שטעויות אנוש אמורות להצטמצם בזכות הטכנולוגיה והקידמה הרפואית, אבל מתברר שדווקא הטכנולוגיה עלולה להיות הסיבה לתקלה, כפי שעולה לכאורה מסיפורה של משפחת חיוט. ובכלל, מתי מדובר בטעות אנוש ומתי ברשלנות וזלזול בחיי אדם? פרופ' הרמן מסביר כי אחת הבעיות הקשות ביותר שבהן נתקל הצוות הרפואי היא פענוח ממצאים במוניטור. "צריך להבין שהמוניטור לא פותר את כל הבעיות, ושלא תמיד ניתן לזהות בצורה נכונה את מצוקת העובר."

לדבריו, ישנם מחקרים המוכיחים כי מומחים שונים יכולים לפענח באופן שונה, אפילו מנוגד, את אותו המצב, על כל הההשלכות הכרוכות בכך.

אם כך, איך יודעים מה האמת, ומי קובע מתי זו רשלנות? עו"ד שי פויירינג, מומחה לרשלנות רפואית: "לידה היא תהליך טבעי, אבל יש בו המון סיכונים. אם ניתן לצפות ולטפל בסיבוך, כמו היפרדות שליה או קרע ברחם, או כריכה של חבל הטבור - ולא עשו זאת, זו רשלנות רפואית. כשהצוות לא מזהה בזמן או לא נותן לזה מענה נכון, כלומר כשהצוות לא נהג בצורה סבירה."

"רק בית משפט יכול לקבוע אם התרחשה רשלנות או לא, על סמך הערכה מה היה רופא סביר נוהג לעשות באותן נסיבות. ויש גם הליך בדיקה של ועדה שמונתה על ידי משרד הבריאות," אומר פרופ' הרמן וקובל על כך שלא אחת ידיעות דרמטיות מתפרסמות בתקשורת, ו"גורמות לציבור לחרוץ דין, בלי להכיר ולדעת את פרטי המקרה."

נוירו כירורג מהדסה יאלץ לשלם פיצויים בסכום יוצא דופן של חמישה מיליון שקל. זאת בגין רשלנות רפואית שגרמה לו נכות בשיעור של 100%.  על כך החליט בית המשפט המחוזי בירושלים אלה הפיצויים שנגזרו על  בית החולים הדסה ועל מומחה, בהחלטתה, קיבלה השופטת מרים מזרחי את תביעתו של המנותח.

השופטת קיבלה את הטענה  כי ד"ר ספקטור התרשל במהלך ניתוח הסרת עיוות מולד של כלי דם במוח עוד היא קבעה כי הוא התרשל באבחון שגוי של הצורך בניתוח ובמתן מידע מטעה לתובעים ואף בכך שלא סיפק הסברים על הסיכונים הכרוכים בניתוח ועל טיפולים חלופיים.

כמו כן, השופטת קיבלה את טענת בני הזוג לפיה, ד"ר ספקטור זייף את טופס ההסכמה לניתוח. בגין זאת  כבר הורשע הרופא המומחה, בהליך משפטי נפרד, גם בעברה פלילית של זיוף. בעקבות זאת, הוא נידון לשלושה חודשי מאסר בעבודות שירות ולמאסר על תנאי.
מפסק הדין  בגין רשלנות רפואית עולה כי הרופא שלח את החולה לניתוח דחוף, למרות שמטופל לא עמד בפני סכנת מוות. לאחר הניתוח מסר הרופא לבני הזוג כי הניתוח "הצליח" ואולם התובע  התעורר עם נזקים מוטוריים וקוגניטיביים. הוא לא דיבר והיה משותק בפלג גוף ימין. השופטת קבעה כי הנזק נגרם במהלך הניתוח וכתוצאה ממנו.